הקורונה חושפת עוצמה נשית אמיתית

הזמנים ללא ספק לא רגילים. הקורונה כמו פנס חזק, מאירה על המציאות שלנו וחושפת מציאות חדשה שכולנו הדחקנו במשך שנים רבות. תחום העצמת הנשים לא חמק מהפנס הזה אלא להיפך, העצמת הנשים התגלתה כאחד התחומים שבהם מתרחש שינוי משמעותי בעוד אנו קוראים שורות אלה. כמו בשאר התחומים, הפנס החזק הזה שנקרא קורונה עמיד בפני תקינות פוליטית ולכן הוא חושף בקלות ובאופן מכאיב את האמת.

אז ככה, שתי הסבתות שלי משני הצדדים לא החזיקו משרות, מעולם. שימו לב שלא נכתב כאן שהן לא עבדו, הן עבדו אפילו קשה מאוד, אבל לא הייתה להן מעולם משרה בשכר. שתיהן נולדו סביב 1900 והן בעצם היו כבר די אחרונות בסטטוס הזה. נשים בגילן, שהיו בשנות ה-40 לחייהן, יצאו בהמוניהן לעבוד בבתי החרושת בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר הגברים היו בשדות הקטל הרחוקים. כמו הרבה מצבים זמניים, גם כניסת הנשים למשרות שהיו עד אז של גברים הפכה למצב קבוע שהיום מתייחסים אליו כנורמה. אחת הטענות לשימור המצב הזה היא שהן קיבלו שכר יותר נמוך מאשר הגברים ולכן התעשיינים שימרו אותן בכוח העבודה. טענה שיש לה סימוכין במצב היום בו קיים עדיין הפרש משמעותי בין שכר גברים לשכר נשים עבור אותה עבודה בדיוק. 

אז באמת אין כאן טענה שצריך לחזור למצב שנשים מכבסות ביד או סוחבות בלוקים של קרח וברור שחלק גדול מתפקידי הנשים שמילאו הסבתות שלי מתבצעות היום על ידי מכונות כביסה, מיקסרים וכדומה. אבל המטוטלת נעה לכל הדעות יותר מדי לכיוון של העסקת נשים אינטנסיבית מדי, כפי שנתמך על ידי מחקרים רבים וכל אותם מקרים שאתם, הקוראים, מכירים שבהם נשים נכנסות כל כך למסלול של קריירה שפוגע בהן באופן משמעותי. אותם מחקרים גם מראים שהנשים הקרייריסטיות לא מאושרת, בין היתר כי אין להן באמת אפשרות להתנתק מהטיפול בבית, ותופעת הוונדרוומן הלא מסופקת נרחבת יותר מאשר נדמה. 

אז בעולם שבו גם הגברים מתחילים לצאת לחל"ת וגם חסרונות הקפיטליזם כבר לא ניתנים להסתרה, העוצמה הנשית יכולה וצריכה להפציע מתוך הכרה של הנשים בתפקיד המרכזי שיש להן בבניית המשפחה, הבית והעולם.