דאגה לאחר, מזור

לא בא לי כלום. לא בא לי לקום, או לאכול, שלא לדבר על לצאת מהמיטה וללבוש משהו. לא טוב לי וגם לא רע לי. ככה באמצע. לא זוכרת מתי התקלחתי פעם אחרונה, אבל לא חסר לי. ככה, שהיא מה שיהיה. בינתיים אני לא צריכה לתת דיווח לאף אחד, אף אחד לא בא לבקר אותי, ככה שאני יכולה להמשיך במנוחה הלא נכונה הזאת עד ימי המשיח, או מתי שאפסיק לנשום. מה שיבוא קודם. 

דיכאון
דיכאון

בינתיים העוזרת. מגיעה פעם בשבועיים, ואני מספיק אכפת לי שאני משאירה לא את הכסף במגירה. אמרתי לה לפני כמה חודשים לא להיכנס לחדר שלי. לא צריך לעשות בו כלום. כמוני. אה, אני שומעת אותה נכנסת ומתחילה להזיז דברים. ברוך השם שהיא באה, אחרת הדירה היתה קורסת על עצמה מלכלוך והזנחה. אבל מה זה, אני שומעת שהיא מדברת אל עצמה, ובוכה. אף פעם לא שמעתי אותה בוכה ככה, אף פעם לא בכתה בכלל. מה זה קרה לה? אני לא מבינה. לא חסר לה כלום. יש לה בעל, ובת, והיא צוחקת הרבה. עכשיו היא בוכה. אין בררה. אני חייבת לקום ולשמוע מה הקטע  שלה. אולי זה רציני. אולי היא רוצה עוד כסף והיא מתביישת. אשים משהו ואגש אליה.

מה קרה, ציפורה? למה את בוכה ככה? זה בגלל הילדה? מה היא עשתה? סמים? לב שבור? לא? אז מה? היא עזבה את הבית? מאברוק! בשעה טובה. היא כבר לא ילדה קטנה. בת עשרים ושמונה. אז את צריכה לשמוח. מה את מצטערת עליה? יש לה לאן ללכת? מה, היא עברה עם החבר שלה? חבל על הזמן! איזה מזל יש לה. הלוואי עלי ככה, דירה וחבר. הבחורה ממד מסודרת. בואי ציפורה, תעזבי עם הנקיון עכשיו, בואי נכין משהו טוב לילדה שלך. מה היא אוהבת? סלט טונה? גדול! יש לי מתכון מהסרטים. הנה הטונה, והנה מיונז, קצת גזר מרוסק, מעט סלרי קצוץ קטן. עוד משהו? טיפה חרדל? מאה אחוז. תראי איזה יופי. בואי נביא לה את הסלט ונברך אותה בחיים טובים, שתבוא לבקר אותך לשבת. מה את חושבת? וואלה, ציפורה בגללך אין לי דיכאון. פעם הבאה תנקי גם את החדר שלי. בושה איך הזנחתי הכל. עכשיו אקח לבת. שכחתי מתי יצאתי מהבית. בואי נשמה, בואי.