הורות

הכל מגיע עם הוראות הפעלה,אפילו הדבר הכי קטן ושטותי שנקנה מגיע עם הוראות.אבל הורות לא.לא
רק שאין הוראות הפעלה או אפילו הדרכה גם אף אחד לא בוחן אותך אם יש לך באמת כישורים
מתאימים.כל אחד יכול להיות הורה,ללא מבחני כניסה או המלצות.אבל מה זה באמת הורה?מה עושה
אותי אמא?רק שילדתי?שהבאתי חיים לעולם?מרגע שנודע לי שאני שניים ולא אחד קרה משהו,משהו
השתנה בי,במחשבה הרגשה בהויה שלי.
גלגלי השיניים מתחילים לעבוד בראש והכל מתחיל להשתנות ושום דבר לא חוזר למה שהיה.הלידה
עצמה חויה מאתגרת אומר זאת כך כי יחד עם ההתרגשות והשמחה באה תחושת אחריות גדולה שאת
אף פעם לא בטוחה מה נכון לעשות, את עושה כי הטבע קורא לך,היצור הקטן הזה מלא בדרישות בלתי
פוסקות ובין חיוך שמרוח לך על הפרצוף מסתובבת לך בראש מחשבה קטנה ומציקה מה עושים?ההורות
מתחילה במחשבות שלך על עצמך ואיך את חושבת על התנהלותך בחיים החדשים האלה.
אנו מתעוררים לעולם חדש ולא מוכר,מתעוררים לתפקיד חיינו,מהיום כל מה שתעשי ישפיע כל כך על
היצור הקטן הזה,כל מחשבה שלך וכל נשימה שלך יתוו את דרכו של השלוש קילו האלה שמהר מאד
יקרא לך אמא,ואת תעשי כל שביכולתך והבנתך כדי לתת לו את ארגז הכלים הכי טוב שיעזור לו לצאת
אל העולם הגדול.החינוך לא נגמר אף פעם והוא לא נעשה קל עם הניסיון ואף ילד לא דומה לשני,אבל
בכל זאת אנו נוטים להיות עצמנו בחינוך ילדנו.פעם החינוך הושתת על פחד היום ברור שאנחנו בצד השני
הילדים לא ממש שמים עלינו וכל זכויות הילד הרסו לנו ההורים את היכולת לקיים היררכיה טבעית
במשפחה והילדים היום הם הקובעים את הכללים בבית וההורים מבצעים בשקט את כל הרצונות
מוממלאים בקפדנות את כל מבוקשם.
הלכנו לאיבוד מקצה אחד לשני ונראה שלא היינו בכלל באמצע,במקום שכל אחד ידע את מקומו ולא
בקטע רע ממש לא לדעת גבולות לכל אחד זה עושה טוב,נותן ביטחון ומאפשר לנו לצמוח זה לצד זה.אצל
הורים רבים המושגים מתבלבלים בין אחריות ומשמעת,נתינה וסמכות,חברות והורות.בימנונראה שהכל
השתבש והמרחק בין כולנו הולך וגדל וכבר אין קשר בין בני המשפחה.שנים של עבודה קשה שנראה
שאת עושה מה שנכון בסופו של דבר בא השלוש קילו הזה שכבר שוקל 80 ועושה לך בית ספר על רגל
אחת רגע לפני שיוצא מהבית לבלות עם החברים ואת מסתכלת עליו ושואלת את עצמך מה קורה כאן?זו
אולי אותה מחשבה קטנה שהתעוררה אז כשנודע לי שאני כבר לא אני.