חלון לנשמה

לפני כ-6 שנים הגעתי בפעם הראשונה לשיעור קבלה במרכז של בני ברוך. השיעור התחיל ב 03:00 לפנות בוקר. למרות שלא ידעתי מה זאת קבלה, אלא רק משמועות, הייתה לי ציפייה גדולה והתרגשות ענקית לקראת השיעור. אני זוכר שעברתי בדלת הכניסה, מסתכל על האנשים שמגיעים, מנסה ללכוד איזה מבט, קשר עין עם מישהו, אבל שום דבר, כל אחד מכונס בעצמו, אף אחד לא מדבר, גם מי שהסתכל עלי זה הרגיש כאילו הוא מסתכל דרכי. עולים במדרגות, כל אחד מתיישב עם ספר בדממה מוחלטת, הסדר מופתי. מסמנים לי להתיישב בשולחן הראשון הקרוב אל הבמה שבה יושב המורה, הרב. אני מתיישב ומישהו מניח לפני ספר ומחייך. באותו רגע חלפה בי הרגשה מוזרה כאילו כל האנשים שהיו שם, אולי כ-300 אנשים, חיכו לי וידעו שאגיע. השיעור התחיל, קוראים בספר, שואלים שאלות, ועונים תשובות.

בסיום השיעור, ניגש אלי אחד החברים, התלמידים, אדם מבוגר כבן 60, שוחחנו מעט, היכרות קצרה ולבסוף הוא חיבק אותי והלך. מה קורה פה? איך זה שאדם שראיתי בפעם הראשונה ובקושי מכיר אותו מחבק אותי וזה נראה לי כדבר הכי טבעי ונכון? קרה פה משהו שמנוגד לגמרי לאופי ולהתנהגות הרגילה שלי.

עוד שיעור ועוד שיעור, חולפים להם 6 שנים כהרף עין, אני נפגש עם יותר ויותר חברים המשתייכים לארגון בני ברוך, את חלקם אני מכיר בשמותיהם ולא הרבה מעבר לכך ואת רובם אני לא מכיר אפילו בשם. אבל כשנמצאים יחד ואפילו כשאני חושב עליהם, אין שום הבדל בהרגשה שאני חש לכל אחד ואחד ולכולם יחד. מהשיעורים אני לא זוכר הרבה, למעשה כמעט כלום. כל שיעור עובר כאילו שומעים אותו בפעם הראשונה. החברים ואני ביניהם שואלים את אותן השאלות ומקבלים את אותן התשובות. אז מה אנחנו לומדים כאן ומה זאת בעצם הקבלה ולמה דווקא עם האנשים האלה, הכול כך שונים זה מזה?

עם הזמן מתחילים להבין ולהרגיש שהחברים האלה שנקראים בני ברוך הם האנשים שאיתם, ורק איתם אפשר לקבל תשובות לשאלה שהתעוררה לפני שנים ודורשת מענה.

אם אתה רוצה להיות מוסיקאי תכניס את עצמך לחברה של מוסיקאים, אם אתה רוצה להיות ספורטאי, תהיה בסביבת ספורטאים ותלמד מהם. אם אתה רוצה לגלות מי אתה באמת, תגיע לבני ברוך.

לא לומדים ידע, אלא לומדים איך להתחבר, איך להתאחד כבני אדם מעל השוני והדעות המנוגדות, כדי להתגבר על השנאה והפירוד שהם המקור לכל הבעיות שמתגלות ביחסים בין אנשים בכל מקום וגורמים להרס משפחות, חברות וכל דבר. יש לכולם כאן אותה מטרה ומבינים שמה שחסר לנו כחברה אנושית, כדי להינצל מצרות ולפתור כל בעיה זה לרצות ולעשות מאמץ להגיע לאחדות ויחס טוב לזולת. יש משפט שאומר שהעיניים הם חלון לנשמה. מבחינתי בני ברוך הם אותם עיניים.